רואה ואינו נראה

הסיפור האמיתי של קספר

בעולם שבו "אני" בא לפני הכל
לא תמיד רואים את האחר,
לפעמים רואים דרכו.

זה הסיפור של קספר,
הרוח הידידותית
הרואה ואינה נראית.

בעולם הרוחות רק קספר תמיד היה חביב.
אך חבריו הרוחות רק אהבו להפחיד ולהכאיב.
הוא הרגיש לא שייך, ומאז הוא השאיר את הכל מאחוריו
יום אחד הוא פשוט קם והלך.

הוא בחר להכיר את עולם בני האדם
הוא שילם על כך מחיר כואב.
אף אחד לא באמת ראה אותו,
הוא היה רוח, הם ראו דרכו.

הם היו חברים. רוחות. מפלצות. – קספר חי בעולם משלו.

הוא כל כך אהב לחייך, לשחק
ותמיד נתן את ליבו.
ואף אחד לא באמת היה איתו.

הם תמיד ראו רק את עצמם
הם הסתכלו רק דרך העיניים
עיניים גדולות ומלאות בתאוות.

קספר היה מאוכזב ולא ידע מה לעשות.
הוא כל כך אהב לראות
אך היה עצוב על כך שהיה שקוף.
הוא לא קיבל את העובדה שלא באמת רואים אותו
וזה כי הם מסוגלים לראות רק את עצמם.

רואה ואינו נראה. "הם ראו רק את עצמם" – בני האדם.

הוא שילם מחיר כבד, החלטה ששינתה את חייו.
שם למעלה היו לו חברים. חברים רעים. מפלצות.
וכאן למטה הוא עושה קסמים, ואין קהל.

ולאיזה עולם הוא שייך
מי יגיד ומי ידע?

הסיפור של קספר לא מסתיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
הסיפור שלו הוא סיפור של שליחות.
הוא הגיע לעולם כדי למלא תפקיד חשוב
הוא הגיע כדי לתקן.

הוא כל כך אהב לתת. זו המתנה שלו, זו הקללה שלו.

הם מעולם לא הפריעו לו להמשיך לתת ולחייך
אך לפעמים הדמעה שבלב מבקשת לה משאלה אחת
אולי, אולי רק פעם אחת לראשונה
אבקש שיסירו ממני את הקללה.
תנו להם לראות
ותנו לו להיות בן אדם.

#לכל החלטה יש מחיר. אי הבחירה בלהחליט היא גם החלטה. אז מהי בחירתך?