רדאר של מניפולציות ושקרים

פעם שהייתי פוגש אדם תמים ונאיבי הייתי מרחם עליו ומנסה לפקוח את עיניו

כדי שלא יפגע וינוצל ע"י אנשים אחרים כתוצאה מכך.

לכל אדם בחייו יש את "החבילה שלו" וכך גם אני החלטתי יום אחד להתמקד בנפש האדם

ע"מ ללמוד טוב יותר איך אנו פועלים.

כך הגעתי ל NLP. לא עברתי קורס מקצועי עם תעודה אך בהחלט נחשפתי להרבה

הרצאות וסדנאות בחו"ל של לימודי NLP.

כיום אני שואל את עצמי האם היה כדאי ללמוד את זה או להיות לכאורה תמים.

האדם התמים שאינו יודע במרבית הפעמים כשמשקרים לו או משחקים בו –

פשוט הולך עם הזרם ולעיתים גם נפגע.
אך בכללי, הוא חי בתחושה טובה עם עצמו. (כמובן שיש יוצאי דופן, ויקומו אלו שלא).

אך לא זו הפואנטה.
הגעתי לתובנה (מאוחרת או מוקדמת – תלוי בעיני המתבונן) שכל העולם מונע מאינטרסים.
טובים או רעים זה לא משנה. האדם בא לקדם את ענייניו הפרטיים שלו והאג'נדה שלו

בין אם זה בדרך לגיטימית ובין אם לא.

כמי שחי את התובנה הזאת כיום ומתבונן עמוק יותר לנפש האדם

קל יותר להוציא החוצה את מה שאנו יודעים להסתיר הכי טוב – האמת.

כשהשטן והמלאך פוגשים את הצבע הלבן והאדום

אם כן, מהי האמת ומהו אמון?
האם ניתן להאמין בבן אדם 100%? האם החבר הכי טוב שלנו או בן משפחה שלנו לעולם לא ישקר לנו?

בספיידרמן נאמר המשפט: With a great power comes great responsibility

עם כח גדול באה אחריות גדולה

היום אני כבר לא בטוח שאני רוצה בכח הזה. כשאני רואה את האמת של הבן אדם

ובאמת מבין כשהוא משקר, כשהוא עושה מניפולציה שאינה עולה באור חיובי

אחרי שעשה או אמר משהו לא במקום ורק בכדי לצאת צודק…

וביודעין שהסוד שלו נחשף. "עליתי עליו" אומר הקול הפנימי.

"עוד אחד שבא לשקר לך\לפגוע בך\לשחק בך."
אז פעם הייתי אדם של שחור ולבן,

ברגע שזיהיתי כששריפה עלולה לצוץ דאגתי לכבות אותה עוד בהתחלה ופשוט מוחק את האדם מחיי.

לאט לאט הגיע גם האפור שאמר שחשוב שיהיה איזון בחיי

ושאפשר לתת מידור לכל אחד ולבחור איזה תועלות אני נותן ומקבל ממנו

ואולי השד לא כזה נורא.

אך צבע נוסף שליווה את כל חיי מתחילתם ועד כה הוא הצבע האדום.

הצבע האדום הוא למעשה הקו האדום שלי שאומר "לא לצביעות".

למרות שהחיים לימדו אותי איך לתמרן ולצאת ממצבים וגם בדרכים לא דרכים לא אומר שאני תומך בזה.

כלומר, אני נמנע כמעט לחלוטין מלשקר ולשחק באנשים וזו למעשה הציפיה

(הכמעט בלתי אפשרית שלי מאלו שסובבים סביבי, או לפחות לאלו שקרובים אליי).

וכיום הבעיה הכי גדולה שלי היא לתמרן בין העקרונות שלי:

"הצבע האדום- לא לצביעות" ובין השחור-לבן-אפור.

מצד אחד אתה יודע שיש לך תועלות מסויימות מאותו אחד וכמובן שזה הדדי.
מנגד- קשה מאוד להתמודד עם עצמך כשאתה יודע שהאדם מולך משקר לך

או עושה עליך מניפולציה שלילית.

המחשבה הראשונה שעוברת לך בראש זה פשוט למחוק אנשים כאלה מחייך,

לשכוח אותם ולהמשיך הלאה.
מצד שני, אין הרבה צדיקים בסדום. ומה הברירה, להשאר לבד?

אמונות מגבילות, עקרונות,שחור, לבן, אפור, אדום,

כ"כ הרבה התנגשויות הסותרות אחת את השניה ואיך בכלל אפשר לתמרן ביניהן?
אומרים שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ומה אם אין בכלל עוגה? (שאלה למחשבה).

איך הייתם נוהגים אם הייתם מגלים שמה שחשבתם על האדם שכה אהבתם רחוק מהמציאות?
האם הייתם משאירים את הקשר כאינטרס בלבד וממדרים אותו לדעת רק את מה שהוא צריך לדעת?
איך היה מרגיש לכם להיות בקשר קרוב עם אנשים שאינכם סומכים עליהם?

בשלב זה אוכל להגיד שאם הייתי יכול, אולי הייתי מכבה את הרדאר ובוחר להיות האדם התמים.

לו לפחות טוב – ושמח בחלקו.