זה קרה מהר מדי

כאילו רק אתמול ישבת איתי.

היית שם ולא היית שם.
כל כך יפה מבחוץ וריק מבפנים.
החיוך שלך היה מדבק, אבל הוא לא הופנה אליי.

בינתיים חלפה לה שנה ואיכשהו נפגשנו שוב
הוייב שלך, האנרגיה שלך, הכריזמה שלך..
זה משהו שכנראה לא תדעי אף פעם
זה ישאר רק בינינו, כאן.

החיוך שלך מדבק. פשוט כיף להיות איתך.

זה היה כל כך מצחיק איך לא נתנו לנו רגע של שקט.
כל דקה הגיע עובר אורח ששיגע אותנו.
לפחות אי אפשר להגיד שהיה משעמם.

אולי הייתי קצת קשוח איתו. מקבץ נדבות במסיכה

את יודעת שהיית קצת סנובית בהתחלה.
את חייבת להודות בזה.
אל תכחישי.

זה קרה מהר מדי. בשניה.
לא רצית ללכת עד שלא היתה כבר ברירה.

רק אמרי לי מי את. אמרי לי מה את
ומה את רוצה ממני בכלל?

זה הרי תמיד חייב להסתיים בזה.
הרגע בו תורידי את המסיכה
ותגידי בדיוק מה היתה פשר כל ההצגה שלך.

היום ציפור קטנה לחשה לי את המה.
ואולי, אולי כבר לא ממש אכפת לי למה.

אין ספור שאלות ולאן הן מובילות?
אולי כדאי פשוט לזרום ולראות לאן ייקח אותי הנהר.
לא אתן לעצמי להסחף. לא הפעם.

התמכרתי לחיוך שלך.
ואם זו הצגה שבחרת לשחק בה..
נו טוב, אני לפחות נהניתי מהסרט

#תבחר להיות מאושר. פשוט כי זה מגיע לך!