בלתי נראה

תמיד הייתי רואה ואינו נראה.

יכולתי לראות אנשים
יכולתי לראות דרכם.
ואילו אני, הייתי שקוף.

הבטחתי שלא אשאל יותר למה, אך בכל זאת אני תוהה:
הכיצד יתכן שהצל שלה רודף אותי כבר חודשיים?

עוד יום שגרתי, מקום מלא באנשים
והצל שלה מתעתע. ואני? אפילו לא מתגעגע.
אז איך זה שלקחת לי את התואר?
חשבתי שזה אני הרואה ואינו נראה.

בלתי נראה – הרואה ואינו נראה

מתחפשת לכל אישה שניה בקהל.
רודף אחר הצל הנסתר
ובסוף מגלה… שום דבר.
חייב להודות – זה באמת מוזר.

עד כאן הלמה.
וכעת אעבור לאיך.

למדתי לחבק באהבה את זכרונותיי
יהיו אשר יהיו, הם אחרי הכל חלק מהמסע הגדול של חיי.

אל תשפטי אותי, אל תכעסי עליי. הצל שלך תמיד יהיה חלק ממני.