ארבעה קירות
לא תמיד הכל היה ברור. כל כך הרבה דברים נעלמו מהעין. לא רואה בחושך אך גם לא באור. בין ארבעה קירות יושב וקופא מקור. מחכה לקרן השמש החמה שתאיר את עיניי, שתיתן היא משמעות לחיי, אולי.
לאן עליי ללכת ואיני רואה דבר. מסתכל על הקירות כי מצפן ליבי נשבר. הוא פעם ידע את הדרך הנכונה. השעון ממשיך לתקתק שניה אחר שניה. את המחוגים לא אוכל להזיז עוד לאחור, אך אוכל להסתכל קדימה ולבחור. לבחור לראות שיש גם מעבר לארבעה קירות לבנים ואז אולי אצא סוף סוף מהסתר כי זוהי באמת משמעות החיים. בינתיים כבר גיליתי שכשמתחילים לצעוד מתגלה הדרך… ומה איתך?