מחול הפרפרים

כל שנה אותו הדבר. שוב אותו הטקס.
פעם בשנה הם מתאספים להם ביחד ומעלים זכרונות.

שוב אותו הזכרון והטעם על שפתייך עולה
המגע של גופך וליטוף פנייך.
שוב אותו הזכרון שבו עינייך חודרות כל כך עמוק
שהן מדברות חזק יותר מכל המילים יחד.

זו תהיה הפעם האחרונה שנחגוג את הטקס. הזכרון האסור.

כל פעם שהתקרבת הם הכאיבו. בערו חזק.
לפעמים הכאב הזה חסר לי.
אולי כי לא היתה אחרת.

למה היית צריכה לשקר,
את יודעת שהיית יכולה להיות היום אמא?

באמת שכבר לא אכפת לי..
זה פשוט קורה פעם בשנה, וזה עושה להם טוב.
הם נהנים להחליף חוויות, רגשות ופשוט להזכר בך.

נשבע שזה לא אני. זה הם.
הם פרפרים.
למרות זאת הם לא אוהבים להתפרפר.
לכן זו תמיד אותה התמונה שלך שעולה.
אבל רק פעם בשנה.

פעם בשנה הם נזכרים בך. מחול הפרפרים.

הלוואי שבשנה הבאה, בטקס הבא שלהם
הם ירקדו שוב אבל על במה אחרת.
אפשר שקצת יכאב.
העיקר שתעלה על הבמה שחקנית חדשה.