שמעתי כבר הכל

לכל אחד יש את החבילה שלו.
לכל אחד יש את הסרט שלו, זה שהפופקורן שלו היה מקולקל.
כל אחד מחפש את החום שלך כשקר לו.
כל אחד מחפש את מי שיקשיב לו בכל פעם שהוא מרגיש צורך לכך.

זה קורה תמיד, בכל זמן, בכל מקום.
עם כל אחד.
אתה תמיד מקשיב לו, מבטיח לו שתמיד תמצא לו פתרון
ואחרי השיחה איתך הוא מרגיש בשמיים.

נשמע שמדובר בעסקת חבילה משתלמת?
טוב, זה תלוי מי משלם עליה.
הוא הולך לסרט ואתה משלם על הפופקורן שלו.
וכך זה קורה כל פעם מחדש.

מתי בפעם האחרונה הם חשבו לעצמם באמת להתעניין לשלומך?
אבל באמת. לא בכאילו.

חבר אמיתי או חבר דמיוני?

מצחיק שבכל פעם אתה יודע בדיוק מתי הוא מתכוון לזה ומתי לא.
אתה יודע שכל מה שהוא רוצה זה לדבר על עצמו. שוב ושוב ושוב.

אין שום פסול בלפרוק, לדבר, להתייעץ..
אך מה עם להקשיב?

בכל פעם זה תמיד קורה לכיוון אחד.
אתה מקשיב לכולם, ואין מי שיקשיב לך.
אין מי שישמע אותך
נכון?

לפעמים עולה בך השאלה,
האם אכפת לו ממני בכלל?

אני יודע שעם רוב האנשים מדובר בצורך שאתה ממלא עבורם.
צורך חזק שאתה נמצא שם עבורו. פשוטו כמשמעו.
אך ללא הערכה, הדדיות והקשבה.
מה שווה הוא ערך החברות?

אל תתנו לפנסים לסנוור אתכם.
גם לכם מגיעה תמורה להשקעה שנתתם בו.

תהיו חברים, אל תהיו פראיירים.

ולסיום אוסיף את המשפט המוכר:
אם זה נראה כמו… ומריח כמו.. אז זה..

#תובנות לחיים