פירורי לחם
אני כותב לך, כותב ויודע שלעולם לא תקראי את זה. פעם היית אחותי הקטנה. פעם היית מחייכת כל פעם כשהייתי בא. פעם זה הרגיש שרק בזכותך יש לי סיבה, סיבה לשמוח וסיבה לחייך ובכלל מה לא עשיתי למענך? אני כבר לא שואל למה כי זה לא ישנה דבר. אני רק רוצה להודות לך, למרות שהכל כבר נגמר. תודה שבלי לדעת פתחת לי פתח. חשפת אותי לעולם שלא הכרתי מימיי וכך בעצם נתת לי לראשונה מתנה יקרת ערך נתת לי את חיי.
יש רגעים שלא אשכח, ועל כך רציתי להודות לך. מי היה יכול לחשוב שמילה קטנה שלך תשנה כל כך הרבה? לא באמת האמנתי שדבר יוביל לדבר. כשהלכת השארת אחרייך שובל של פירורי לחם בלי לדעת היו אלו רמזים שיעזרו לי לנווט בתוך גלגל החיים.
בין אם תרצי ובין אם לא אנחנו קשורים זה בזו וגם אם שכחת, אין דבר. העיקר שבנית לעצמך חיים טובים יותר, אני באמת שמח בשבילך ומכל הלב. ככה זה כשאת חלק שלעולם לא אשכח. אז למרות הכל רציתי שתדעי שאני עדיין אוהב אותך. לעולם כבר לא אשכח את הדרך. תודה על פירורי הלחם שלך.