יש שקרים שלא מספרים

היינו יחד יותר משלוש שנים. אהבה ראשונה ממבט ראשון.

מבחוץ הכל היה נראה נפלא. "רומיאו ויוליה" קראו לנו החברים.
אני זוכר את הרגע הזה ממש כמו בסרט.
הולכים ביחד זה לצד זה ובסמטה הצדדית עמד וניגן כנר כשברקע נשמעת המנגינה של השיר שלנו.
נעמדנו והתחבקנו עד שהמנגינה הסתיימה.
זה היה קסום, זה היה מזמן.

אם רק היית יודעת שזה היה הרגע הקסום בחיי.

בכל זאת הספקנו לדבר על העתיד שלנו יחד. על המגורים ביחד וגם החתונה.
היינו ילדים.

סיפרת לי סיפורים ואני האמנתי.
חשבתי שאחרי כל כך הרבה זמן אין סיכוי שבעולם שהאדם הכי קרוב אליך יבחר בדרך השקר.

סיפרת לי שאת עשירה.
מעולם לא היה לי אכפת מאיזו משפחה הגעת. פשוט אהבתי אותך.
אז למה זה היה נחוץ?

סיפרת לי שלא תוכלי להגיע ליום ההולדת שלי כי את מכינה לי שיר בהפתעה.
שיר בהפתעה. האומנם? הפתעה בהחלט היתה שם.
השיר ששלחה לי היה בכלל של זמרת אלמונית אחרת.

סיפרת לי הרבה סיפורים ועל הכל סלחתי.
סלחתי כי כל כך אהבתי אותך. מה יכולתי לעשות?

כל הסיפורים שלך היו כל כך טובים, עד הרגע שהתגלו כשקרים.

על דבר אחד לא סלחתי.

לא סלחתי על הרגע הארור הזה שברגעים הכי קשים שלי בזמן הטירונות את מתקשרת ומודיעה לי שאנסו אותך.

טירונות – "הלו, אתה שומע אותי? הגרוע מכל קרה לי". חלומות פז – לילה ללא שינה

החייל שלך שלא יכול לעשות דבר. זה שנמצא כל כך רחוק ממך ולא יכול לחבק אותך ברגעים הכי קשים שלך.

לא סלחתי לך על זה שנאלצתי לקרוא על הנושא הזה כל כך הרבה,
רק כדי ללמוד את זה מספיק טוב ובכדי שאוכל לדעת איך לתמוך ולעזור לך כשקשה.

לא סלחתי לך שהחזקת אותי שבוי שלך לאורך השנים רק כי היית צריכה אותי.

האמת? לא הייתי צריך את ערוץ ויוה. היא היתה טלנובלה מהלכת, והסיפורים היו כל כך טובים.

ואם.. אם רק היתה בהם פיסה אחת של אמת.

#שקרנית פתולוגית.