גם אני הייתי פעם ילד

הייתי פעם ילד אמיתי, בדיוק כמו פיטר.

הוא נמצא בארץ "לעולם לא… לעולם לא אגדל" ואילו אני נמצא בעולם המבוגרים,
גם אני הייתי פעם ילד אמיתי. אני ופיטר חברים טובים. הוא לא רצה שאתבגר ולצערי זה קרה.
הוא נשאר ילד ואני איבדתי את הילדות שלי עמוק בתוך הסיפורים והאגדות הישנות.
הוא נמצא בארץ "לעולם לא… לעולם לא אגדל" ואילו אני נמצא בעולם המבוגרים,
נמאס לי לקחת אחריות, רוצה לשכוח מהבגרות.
הייתי רוצה להגיד לכם שחזרתי להיות ילד אמיתי או לפחות לזה אני מתכונן…
גם אני הייתי פעם פיטר פן.

אני ופיטר היינו חברי ילדות. לא רוצה לומר שגדלנו ביחד כי בעולם שלכם זה תמיד לגדול ולהתבגר. הייתי אז צעיר.
אני ופיטר וכל הילדים האבודים היינו תמיד משחקים ועושים הכל ביחד. נשארים ערים כל הלילה..
צועקים ומשחקים ב"קרב כריות" ותמיד צחקנו שאין אמא ואבא שיגידו לנו לכבות אורות וללכת לישון.
הכל היה כל כך כיף, הבטחתי שאשאר ילד לנצח, הבטחתי שאני ופיטר נהיה לעולם החברים הכי טובים.
באותו לילה הלכתי לישון.. עצמתי עיניים, ולפתע אני רואה משהו מוזר, מטושטש ולא ברור. צעקות מכל עבר, מילים שמעולם לא שמעתי.
התעוררתי בעולם אחר, עולם חדש. שמעתי את פיטר פעם מזכיר משהו.. "עולם המבוגרים".
כנראה על זה הוא נהג לדבר.. מבלי להבין אפילו איך ומדוע, פיטר וכל הילדים היו הרחק ממני במקום אחר שאליו לא יכולתי לחזור.
ואני? שומע רק רעשים וצעקות, שום דבר אינו ברור. הבנתי שהגעתי למציאות חדשה, עולם שכבר לא נראה גן עדן כפי שגדלתי בו.
לכל פעולה המציאו חוק, בכל רחוב הציבו תמרור.. ובשבילי, שום דבר כבר לא ברור.

אני לא אוהב לשמוע אותם רבים כל הזמן, רוצה לחזור אל אי הילדים ולהיות שוב קטן.
למדתי כמה מילים חדשות `בעולם המבוגרים` אם ככה פיטר אמר.. "צרות", "צעקות", "מריבות", "אלימות"..
ואז שמעתי מילה שהיתה נשמעת לי מוכרת… מוכרת לי מפעם. "אהבה".
ניסיתי לחשוב ולהזכר מה פיטר היה אומר על כל המילים האלה ובמיוחד על המילה אהבה.
"אהבה? זה לא כשאתה מסתכל לה בעיניים ואז מתנשקים?" ככה חשבתי לעצמי.
כל יום הייתי יושב עם פיטר והחבר`ה מול הטלויזיה עם סרט של "וולט דיסני" טוב.
שילגייה, סינדרלה, רובין הוד ואין ספור אגדות ילדים. סוף הסרט היה תמיד מסתיים בכך שכולם היו מאושרים, שמחים בחלקם,
הנסיך מנשק את הנסיכה וזיקוקים באוויר ומוסיקה רומנטית ברקע. "זאת אהבה?" כך תהיתי לעצמי.

"גם אני הייתי פעם ילד אמיתי". פיטר והחבר'ה.

הלכתי לישון עם כמה מחשבות ושאלות שרציתי לקבל עליהן מענה.
" `פסססט` תפוח אדום ועסיסי מעץ טוב יגלה לך כמה סודות שאולי היית רוצה לדעת. טעם ממנו ותדע הכל".
נחש הפיל לי את התפוח היישר מן העץ, ולאלו ביניכם שעדיין בתוך האגדות.. זה לא היה נחש הקוברה של ג`אפר בסרט אלאדין.
לפתע שמעתי קול חזק והמום מהדהד בראשי.
"אהבה, היא איננה כמו באגדות, יהיה עליך לחזר אחריה, תצטרך גם להיות מסור ולקיים את עשרת הדיברות, תאהב, תכאב, תבכה ותמיד תאמר לה שהכל בשבילה רק תעשה."
"אני מתגעגע לפיטר, לילדים מפעם אני לא רוצה אהבה אם זאת המשמעות שלה חסרת כל טעם" כך חשבתי לעצמי בתקווה שאוכל לקבל מענה.
"העולם האמיתי בו תמצא גם את עולם המבוגרים, איננו פשוט כמו באי הילדים. תצטרך ללמוד ואז לעבוד ותמיד לשאוף לעוד.
את האהבה תתקשה לפעמים לבנות.. בדיוק כמו בפאזל של 1000 חתיכות.
תסתבך קצת פה ותטעה גם שם אך לבסוף תראה את כל התמונה והכל יהיה מושלם. חייך לעולם כי עכשיו הכל בידך, כל מה שתרצה באמת יהיה שלך."
פתחתי את עיניי והתעוררתי מהחלום לאחר שהבנתי היכן אני היום.
דמעות זלגו מעיניי כשחשבתי על פיטר והחבר`ה ועכשיו רציתי רק להגיד לכם, לאלו מכם באי הילדים שבאמת יכולים לשמוע אותי.

"חשוב ובריא לפעמים להמריא,
ולצפות על כולם מלמעלה
אך חשוב לא פחות
זה לדעת לנחות,
ולהמשיך ללכת הלאה"

גם אם נשארתם ילדים לנצח, מה שרובנו היינו רוצים להיות, לחזור לתקופה שבה גדלנו והיינו יכולים לעשות הכל.. ממש כמעט בלי לגדול.
תדעו שבעולם שבחוץ, "העולם האכזר" העולם שבו אתה מרגיש לפעמים (ועכשיו בינינו כן?)
מ-ב-ו-ג-ר,
תדעו שלהתבגר זה אף פעם לא מאוחר, תמיד תחייכו לבוא יום המחר.
תעצמו עיניים וחישבו על עולם נפלא המלא באהבה (גם אם היא קשה ומרובת חלקים, זהו בשבילכם "מפתח החיים")
מקווה שלאלו ביניכם הקוראים, שנהינתם אולי אפילו קצת מ….סיפור החיים או שמא אגדת ילדים? את זה אתם תחליטו…

"גם אני הייתי פעם פיטר פן." מתוך המחזמר: "פיטר פן" 1988.

נ.ב
ובאשר לפיטר והחבר`ה? אני מאמין שגם הם ביום מן הימים יגדלו ויעזבו את עולם הילדים
זיכרו, לא הכל מעשיות ואגדות.. אך כל שנותר לעשות הוא לחכות..